כריכת הספר:
תמונה אחורית של הספר:
ילדים קוראים:
תקציר הספר:
מקצועו ועיסוקו של יושקו הוא להצחיק ולשעשע ילדים בימי הולדת או בבתי חולים. הוא אוהב את עבודתו ומסור לתפקידו כליצן. בתום יום עבודתו, הוא חוזר לביתו, עצוב ומנסה לרומם את מצב רוחו בטיול בעיר.
מי יוכל להצחיק את הליצן העצוב?
לגילאי 4-8
איורים: הילה דאבי
ד"ר עיינה פרידמן מציגה את ספרה:
https://www.youtube.com/watch?v=WrdsWxGwOD4
כתבה על הספר-"מודיעין ניוז":
כתבת תקשורת-"נוי תקשורת" :
ספר ילדים חדש: "הסודות של סבתא" מאת עיינה פרידמן
ספר הילדים "הסודות של סבתא", מאת עיינה פרידמן, בהוצאת הספרים "גוונים" פותח צוהר ליחסים בין-דוריים מיוחדים – בין ילד לבין סבתו ניצולת השואה. הקשר הזה הוא ליבו של הספר הנוכחי, אשר פותח לילדים צוהר למושג שואה, בדרך המאפשרת להם להבין את הנושא בכלים שיש בידיהם.
הנכד חש כי לסבתו סודות מעברה, אותם היא לא חלקה עמו, אך כשהוא שואל ונענה בתגובה רגשית המלווה בבכי, הוא מגלה עניין, ומבקש כי תספר לו מהם הדברים העצובים מעברה הגורמים לה לפרץ דמעות.
הצצה שלו באחת המגירות חושפת פריטים שאינם מוכרים לנכד, כמו פיטריית עץ עליה נהגו לתקן גרביים, בתקופות בהן היה מחסור, ונהגו לתקן פרטי לבוש ולא להחליפם בחדש, הוא נתקל בתרמילי אקדח, במשקפיים של הסבא, שאינו בין החיים יותר, ותצלומים מוזרים בשחור לבן, של דמויות הלובשות ביגוד מוזר ולא מוכר, וללחיי הגברים זקנים ושפמים שאינם מקובלים כיום.
בטרקלין דירתה של סבתא ניצב פסנתר כנף, והיא אינה מרשה לאיש לגעת בו. הוא ניצב כאנדרטת זיכרון. פסנתר זה שהיה שייך לסבתא רבה שלו, יקר לסבתו ביותר. דורות אחדים במשפחה נהגו להפליא בו מנגינות, והוא אף שרד שריפה. כשסבתא מספרת לנכדהּ את קורות הפסנתר, מציף אותה גל רגשות והיא בוכה. הנכד הרָגיש לרגשותיה של סבתו, מחבק אותה ומנסה לנחמה. כדרכם של ילדים, הוא מבקש להתקרב לסבתו ועושה זאת בכלים שהוא מכיר מעולמו: הוא פונה אליה ומבקש שתחלוק עימו את מצוקתה הריגשית, ותספר לו על חבריה.
הנכד מודע לקבוצת החברים הקרובים לסבתו, איתם היא נפגשת מדי פעם, וכי הם מהווים סוג של משפחה נוספת המהווה תמיכה לסבתו. סקרנותו מתעוררת לרגל מפגשם ביום השואה, והוא מבקש מסבתו הסבר למהות חברות זו. היא מספרת לו כי נפגשו במחנות שהיו גדורים בגדר תיל, ובהם היו שומרים עם כלבים. קורות הישרדותם באותה מלחמה, והיותם חברים לבריחה והיחלצות, קרבה ביניהם, והותירה אותם עם תחושת חברות עמוקה וקרובה. בהמשך, פותחת סבתא את ארון הבגדים, ואת ליבה בפני הנכד, מראה לו ומספרת על המחבוא ללחם אותו תפרה במכפלת בגד הפסים. מראהו המרופט של הבגד, אכן מעיד על התלאות שעברה הסבתא, שלבשה אותו..
כילד החי במדינה בה הוא מודע לשלטון חוק, ולעזרתם של רשויות החוק במקרים של הפרה, שואל הנכד את סבתו- כיצד לא נעזרו בארץ "ההיא" ברשויות החוק. וכיצד לא דווח האירוע הנוראי בחדשות. סבתו מסבירה לו על ההבדלים בין הדורות, על כך שבתקופה ההיא עדין לא הייתה לנו מדינה משלנו עם צבא ומשטרה וכל היהודים גרו במדינות אחרות, היו להם שפות שונות ומנהגים אחרים ועד שפרצה המלחמה היו להם גם חיים שלווים. ומספרת לו, איך בעקבות המלחמה הם הבינו שמדינת ישראל היא המדינה המיועדת להם היא השייכת להם, והם שייכים אליה. במדינה זו בחרה הסבתא לחיות את חייה עם חבריה מאותם הימים שחולקים אתה את הזיכרונות והסיפורים.
האיורים בספר נעשו בידי הילה דאבי, והם מוסיפים נופך מיוחד והמחשה לנאמר בטקסט. הספר מיועד לחטיבה הצעירה וכיתות א-ב.
עיינה פרידמן, הינה אמנית רב-תחומית ואוצרת תערוכות אמנות, שמציירת וכותבת מגיל 8. כבת למשפחה של ניצולי שואה, היא רואה חשיבות רבה בהקניית ידע והסברים בנושא זה גם לבני הגיל הצעיר. במקביל לעבודתה כאמנית וכאוצרת תערוכות אמנות, כותבת המחברת ספרי ילדים העוסקים במצבים מורכבים בחייהם של ילדים בארץ ובפרקים מתולדות העם היהודי. הספר "הסודות של סבתא" הוא ספר הילדים השמיני שכתבה, וספרה השני בנושא השואה.
ספריה הקודמים: "יושקו הליצן רוצה לצחוק", הוצאת אופיר ביכורים, 2016; "כואב לנמלה", הוצאת אוריון, 2015; "משפחה מאוד מיוחדת", הוצאת אופיר ביכורים, 2015; "תבשיל של אחוה", הוצאת אופיר ביכורים, 2015; "שלי מהבית", הוצאת אופיר ביכורים, 2015; "היה היה איש", הוצאת אופיר ביכורים, 2015; "החלמה מהירה", הוצאת אופיר ביכורים, 2015.
עיינה פרידמן (65), נשואה ואם ל- 2, תושבת רמת גן. עוסקת כאוצרת תערוכות אמנות. מרבית התערוכות שאצרה עסקו בנושאים חברתיים, כגון הזיקנה, בתערוכה שנקראה "הצבע השלישי". עיסוקה של תערוכת נושא זו באופן תפיסתה של החברה בה אנו חיים את הקשיש החי בתוכה, הדימוי של הזיקנה המלווה בסטריאוטיפים מיושנים של עליבות וחדלון, מול ביטויים של אמנים קשישים המתארים חיים פעילים, מלאי תוכן וחיות, הינה בבסיס המחקר והביטויים האמנותיים של תערוכה זו, כמו גם הקשר הבין- דורי. התערוכה נדדה לארצות הברית, והמשיכה לנדוד בארצות הברית במשך שנים אחדות. בתערוכה זו הציגה עיינה את אחת מיצירותיה – סרט וידיאו אמנותי- המתעד את השחקנית והרקדנית דבורה ברטונוב, (בתו של יהושוע ברטונוב) כשהיא נפרדת מ"ריקוד חייה", ומעבירה את "שרביט אמנותה" כליצנית ורקדנית לשחקן-רקדן צעיר המגולם על ידי עדו מוסרי. תערוכה זו הוזמנה ומומנה על ידי אירגון "אשל". תערוכה נוספת שאצרה עיינה, עסקה בנושא אלימות במשפחה, נקראה "בין ברירה לבחירה", וזכתה אף היא לחשיפה בינלאומית.
הרצון לשיויון לנשים בדת היהודית קיבל ביטוי בשני מוצרים אותם יצרה: תפילין לנשים, ו"כס דבורה" שהוא המענה הנשי ל"כסא אליהו", ובסדרת צילומים מבוימים וסימליים של האישה העגונה.
על ההשראה לכתיבת ספרה החדש מספרת עיינה פרידמן, כי לרקע בו גדלה והתחנכה כבת למשפחת ניצולי שואה, השפעה רבה על מכלול ביטוייה, האמנותיים והספרותיים. "אמי עליה השלום, היתה ניצולת שואה, דודתי- אחות אימי, היתה רופאה במחנה הריכוז ברגן-בלזן, ניצלה, ואף כתבה מספר ספרים בנושא. ניתן לאמר כי הושפעתי ממנה בתחום האמנויות בהן אני עוסקת. נושא החינוך להיסטוריה של העם היהודי, והשואה בפרט הוא מוטיב מרכזי ביצירותי כאמנית, וכן בשניים מתוך עשרת הספרים שכתבתי. אני חוששת כי כשדור נכדי יתבגר כבר לא יהיה מי שיספר ויכתוב על תקופה נוראה זו בחיי עמנו וההיסטוריה עולמית בכלל. בני דור השני והשלישי לניצולי שואה, ילך ויעלם, וכך גם הנושא כולו – מתודעת הדורות הבאים. אני רואה שליחות במסרים אותם אני מעבירה בספרים לילדים".
"לצורך הבהרת הנושא ודיוקים היסטוריים, התייעצתי עם ד"ר בתיה ברוטין שהינה ראש התכנית להוראת השואה בחברה הישראלית ב"מכללה האקדמית בית ברל". בעקבות שיחות איתה, תוקנו שגיאות באיורים, והספר מתאר במדויק עובדות היסטוריות".
עיינה מוסיפה כי: "בספר מספר מסרים אותם אני מעבירה. הראשון הוא נושא הקשר הבין-דורי, שבין נכד וסבתו. קיימים ביניהם יחסים של אהבה (הוא מזדהה עם העצב שלה, מבקש שתחלוק עימו את הסיבה), קירבה (מבלה במחיצתה ולומד על עברה), הקשבה, אמון ותמיכה. הנכד מגלה אמפתיה גדולה ובוגרת לסבתו, מקשיב לה ושואל את השאלות הנכונות, עליהן היא משיבה לו בצורה ברורה ומותאמת לגילו.
מסר שני הוא מסר ציוני. אילו היתה לנו מדינה, היו ניצלים יהודים רבים, כפי שמבארת הסבתא לנכדה, ליהודים בעבר לא היתה מדינה, ולכן גם לא אפשרות הגנה כפי שקיימת היום. האיור המראה את הניצולים על האנייה מבטא את נושא ההעפלה ואת ישראל כמקום מפלט לפליטי השואה. וכך אנו רואים באיור האחרון את הסבתא עם חבריה ביום העצמאות, כשהם מחוייכים וברקע דגלי המדינה.
מסר שלישי – מציין, כי גם בארצות התפוצה היו ליהודים חיי רוח עשירים, ואפשרויות מחייה, וז אחת הסיבות לישיבתם בארצות אלו. הם חוו את התרבות של הארץ בה חיו, חוו הצגות תיאטרון, לימוד פסנתר וקיימו חיי קהילה יהודית.
מסר רביעי – התייחסות לנושא השואה, לנושא הרעב, הקור, הפחדים מהחיילים הגרמנים וכלביהם, ונושא בגד הפסים והטלאי הצהוב. הסבתא מספרת על פתרונות שלה להטמנת מנת אוכל לשעת מצוקה.
מסר חמישי – מסיפורה של הסבתא עולה הנקודה כי חלק מהאוכלוסייה עזר ליהודים שהסתתרו, -לילדים מעט בוגרים יותר ניתן לספר על נושא 'חסידי אומות העולם'. נושא זה סופר לי על ידי בת דודתו של אבי, שנוצרים פולנים הסתירו אותה במלחמה בשוחה ביער, ולימים- מצאה אותם ודאגה שיינתן להם אות חסידי אומות העולם.
עיינה פרידמן אומרת: "סיפורי אירועים מתקופת השואה ליוו את מרבית ילדותי, הן מקרובי משפחה, והן מחברים של הורי, וחלק מעובדיו של אבי, שהיה תעשיין. רואה החשבון שלו, היה ניצול אושוויץ, וכילדה נהג להסיע אותי לגן מדי פעם, בתקופה בה התגוררנו בקריית חיים. הוא לא לקח בחשבון את גילי הצעיר, (5) ונהג לספר לי סיפורים קשים מתקופת היותו אסיר במחנה הריכוז, כמו למשל כיצד גרם להם סבל הרעב המתמשך לאכילת נֵרות. יחסי הקרובים עם דודתי, שהיתה רופאה במחנה הריכוז ברגן בלזן, וחלקה עימי סיפורים מחייה במחנה הריכוז, וכן מחייהם תחת הכיבוש הנאצי, היו לעיתים סיפורים שלא חלקה עם משפחתה הקרובה".
עיינה פרידמן מספרת: "בתקופה הקרובה אוציא לאור שני ספרי ילדים נוספים "עדו מחפש אבא", ו"יותם הוא ילד גבוה ורם". במקביל יצא רומן המספר את קורות משפחתי וילדותי".
"הסודות של סבתא" מאת עיינה פרידמן. איורים: הילה דאבי, הוצאת הספרים "גוונים", 00 עמודים. מחיר לצרכן 00 ש"ח, לגילאי חטיבה צעירה וכותות א-ב. מנוקד. להשיג בכל חנויות הספרים.
תמונות נוספות של הספר:
שידור רדיו:
שבוע הספר -הוצאת גוונים:
ד"ר עיינה פרידמן מחזיקה בספרה:
Auch hier gilt überlegen sie, was sie tatsächlich https://ueberwachung-apps.com noch wissen möchten.